קיגל תפוחי אדמה של סבתא טובה מעלה בי זיכרונות רבים… היא נהגה לאפות את הקיגל (או קוגל תלוי את מי אתם שואלים) במטבח של מטר על מטר עם מה שהיה לה בזמנו: סיר אלומיניום וכיריים גז של שתי להבות בלבד.
לרוב הצליח לה וגם כשהצליח פחות ונשרף מעט על הריח אי אפשר היה להתווכח, ריח? ניחוחות שהיו עושים לנו חשק בתור ילדים לתת ביס באוויר מרוב שהוא היה מוחשי ומגרה…
כשעברנו לנתניה ביקשה סבתא שנלמד לזכרו של סבא מספרו "משנת המידות" בבית הכנסת בשיעור בשבת בבוקר, ונדרה שבכל 'שבת מברכים' נעשה קידוש והיא תאפה קיגל תפח אדמה. סבתא קיימה את נדרה וכל שבת מברכים החברים נהנו מהקיגל עם החמוצים. לאחר פטירתה, בני משפחתי ואני המשכנו במסורת ועד היום החבר'ה מבית הכנסת ישראל הצעיר בנתניה נהנים בכל שבת מברכים מקיגל תפוחי אדמה כמו שסבתא טובה הייתה מכינה. בנוגע למתכון – הכנסתי בו שינויים קלים לפי הבנתי מתוך שאיפה שמספר הפעמים שיצליח יהיה גדול יותר ממספר הכישלונות 🙂
מהו המתכון המקורי ללא השינויים האים אפשר לגרר את התפוחים האדמה בדיסקים מגי מיקס