ג'וז ולוז תל אביב – מסעדת קונספט

הכניסה למסעדת ג'וז ולוז שממוקמת בדרום תל אביב לא מזמינה במיוחד – המקום משדר במידה רבה אווירה של דירת רווקים תל אביבית ופחות מסעדה. למזלנו שמרנו שולחן לחצר שבחוץ – חצר מעט חשוכה שמכילה שרבוב של אלמנטים עיצובים ורהיטים שלא קשורים האחד לשני אבל איכשהו המוזרות שבמקום בשילוב המוזיקה ברקע יוצרים אווירה מדליקה לגמרי.

אל תאמר מלצר – אמור מורה דרך

איך שהתמקמנו ניגש אלינו מלצר והסביר לנו איך הקונספט של ג'וז ולוז עובד:

1. אין תפריט 
2. אין חשבון – גובה התשלום נקבע על ידי הלקוח
3. הארוחה מורכבת משלבים בהם בכל פעם הוא יציג בפנינו 2 – 3 אופציות

בגדול אני ואשתי (שתחיה) מלבד לזה שאנחנו שומרים על כשרות (לא אוכלים חיות שאנחנו לא מכירים) ולא מתלהבים מדגים – הכל זורם. עם ההנחיה הקצת מגבילה הזאת שהנחתנו על המלצר יצאנו לדרך.

לפני שאכנס לעובי הקורה ולדעתי על המנות חשוב לי לציין שיש משהו נחמד באלמנט ההפתעה: לפני שמנה מגיע אלינו לשולחן אין לנו באמת מושג מה נקבל.

מנות ראשונות

• לחם ביתי עם חמאה ודואה (תערובת תבלינים מיצרית) – פשוט וטעים. 
• סלט עלים עם ויניגרט ופרוסה נדיבה של גבינה כחולה – הסלט היה "בול פגיעה" בדיוק מה שאני מצפה ממנה ראשונה – הוא היה מרענן ושילוב הטעמים: חמוץ מתוק של הרוטב עם נגיעות של הטעם העמוק של הגבינה הכחולה היה מדויק.
• גבינה ג'יבנה (גבינה ערבית שמשמשת לרוב לכנאפה) מטוגנת עם קרם פרש עגבניות – זה ניראה כמו מנות החלומי מטוגן שהיו להיט במסעדות בשנות ה 90 אבל זה רק ניראה. שילוב מושלם בין מלוח (מהגבינה) לחמצמץ של הקרם פרש משתלבים לביס מושלם!

בין מנה למנה דיברנו מעט עם המלצר והבנו שלא רק שקונספט התשלום והתפריט של ג'וז ולוז שונה גם האופן בו משלמים לעובדי המסעדה. ממש כמו בקיבוץ – סופרים את סה"כ ההכנסות מהערב ומתחלקים שווה בשווה בין כל עובדי המקום: המלצר, הטבח, שוטף הכלים והברמן יקבלו כולם את אותה היומית – אהבתי